משאבי הטבע הם רבים ומגוונים והם מעניקים לנו שלל של צרכים, כגון: מים, קרקע, אנרגיה וחומרי גלם. כשבני האדם עושים שימוש רב מדי במשאבי הטבע, משאבי הטבע מתכלים, ונגרמים נזקים ישירים ועקיפים לאדם ולסביבה. במאמר זה ננסה לדון בתוצאות של התכלות משאבים אלה ומה זה עושה למהות איכות הסביבה שלנו.
משאבי טבע מתקשרים באופן ישיר למבט כולל על הטבע – ניצול, תועלת ורווחים. נשאלת השאלה: האם יש לנו הרשות או הזכות להשתמש במשאבי הטבע הללו והתפיסה הרווחת כי לבני האדם נראה כי הכל מותר והם מנצלים את כל המשאבים שהטבע מעניק להם ותוך כדי כך פוגעים בטיב איכות הסביבה שלהם.
כשאומרים משאב ישר יש קונוטציה של באר – מקור כל שהוא אשר אפשר לשאוב ממנו ולהשתמש בו וכמובן לנצל אותו לצרכים האישיים שלנו. למעשה, המים בבאר יכולים להתחדש, אך במקביל היא גם עלולים להתייבש. עובדה זו תלויה בקצב השאיבה אשר שואבים מן הבאר לעומת קצב ההתחדשות של הבאר. באופן זה מקביל הדבר כשאנו מדברים על ניצול משאבי הטבע, צריך לבדוק את קצב ההפקה ואת קצב השימוש בהם, לעומת קצב ההתחדשות של משאבי הטבע.
כפי שאמרנו, משאבי הטבע הינם רבים ומגוונים והם מספקים לכם את כל הצרכים החשובים: אנרגיה – דלקים מחצביים, כגון: נפט, גז טבעי ופחם, דלקים אשר מופקים בתהליכים ביולוגיים ; מים – מי משקעים, מי תהום ומקורות מים עילאיים; קרקע – בסיס לפעילות האנושית, בסיס לפעילות המייצרת מזון; חומרי גלם לתעשייה ולבנייה, למחרשות, לביגוד ולהנעלה, ולייצור עוד מגוון וכלים.
מי שתייה נתפסים כמשאב טבע שהוא הרכוש של הציבור. יש משאבים שנחשבים לפרטיים – כגון: מחצבים שנמצאים בקרקע פרטית והם שייכים לבעלי הקרקע היושבים עליה. יש משאבים שבאופן תיאורטי שייכים לציבור הרחב, כגון: פוספטים, חול, מינרלים וכדומה – הם צריכים להינתן על ידי זיכיון של המדינה לגוף פרטי שיהנה מהרווחים לניצולו, ויעביר חלק מהכנסותיו לאוצר המדינה.
כאשר רוצים להחליט באם לנצל משאב טבע כל שהוא יש לשקול את היתרונות בניצולו או מול החסרונות וכן את הנזקים הסביבתיים שייגרמו אל מול איכות הסביבה.